התורה בשדה האקדמיה – הברווז באחו

המפגש בין לימודי הקדש בישיבות לבין לימודי החול באוניברסיטאות, הוא המפתח לפיתרון כל הבעיות של מדינת ישראל. כך כותב הרב קוק: "את הלימוד הערוך הזה, שרק בבירור הידיעה שלו תלוי הוא הביאור של פתרונן של כל השאלות הקשות שבחיינו הפרטיים והכלליים, אנחנו חייבים לבררו, ברור אחר ברור, בספרות ובחיים, בלא הרף ובלא שום התרשלות כלל וכלל.

הבירור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול, בייחוד במיזוגם ובחיבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים, בייחוד בחיי התנועה הלאומית שלנו שנתעוררה בתקופה האחרונה בצורה כל כך בולטת ומרעשת" (מאמרי ראי"ה עמ' 404). הרב מאריך שם לבאר את התרומה ההדדית שתורמים שני הצדדים זה לזה, כאשר המפגש מתחולל כראוי.

לכאורה יש תנאים טובים למפגש אידיאלי, שכן במשך עשרות שנים מוציא עולם הישיבות אלפי בוגרים לאקדמיה. כל שנה מאות מבוגרי ישיבות ההסדר, הגבוהות, והמכינות, הולכים לאוניברסיטאות ומכללות. ומה התוצאות? האם הדעות שהם סופגים שם מחלחלות ופוגמות באמונה הטהורה וביראת השמים שלהם? האם הם מושפעים לרעה מהאווירה החברתית והתרבותית המאפיינת את החיים בקמפוסים? האם הם ממשיכים ללמוד תורה באחריות וברצינות הראויים? האם הם באים מספיק מגובשים ויציבים מבחינה תורנית אמונית והשקפתית? יש להם מספיק כלים להתמודד? והעיקר, האם הם מצליחים להשפיע על הנעשה בשדה האקדמיה, ולהחכים את "המח של המדינה" בעמדות יהודיות? מה היחס בין מספר הבוגרים ואיכותם לבין השפעתם?

זה מזכיר לי בדיחה: פעם שוטטו כמה ברווזים באחו. פתאום בא זאב. כל הברווזים ברחו חוץ מאחד. אז הם שאלו אותו: זאב בא, למה אתה לא בורח? אז הוא ענה: אני אתקן אותו מבפנים.

לצערנו, המציאות מאד דומה לבדיחה, חוץ מזה שהיא לא מצחיקה. רבני הישיבות מדברים עם הבוגרים שלהם כל הזמן, ומגלים שהתשובה לשאלות הנ"ל עגומה מאד.נראה ששורש הבעיה הוא שכל בוגר הולך לאקדמיה לבדו. במצב כזה "קמא קמא בטיל", כל פרט נבלע במערכת האקדמית, ללא יכולת התמודדות והשפעה.

עכשיו, החליטו רבני הישיבות להתמודד פנים אל פנים עם המציאות הזו. מהיום, אין להשלים עוד עם כך שחלק גדול מן הדרך שעושה הבחור בישיבה יורדת לטמיון באקדמיה. חייבים לסלול דרך לאלפי הבוגרים שעולם הישיבות מוציא לאקדמיה באמת לתקן מבפנים, ולא להיבלע.

לשם כך מפעיל 'בית מדרש ישיבתי' פרויקט 'בשדה האקדמיה', בהנהגת הרבנים חברי העמותה. מטרת הפרויקט היא להפוך את הסטודנטים בוגרי מוסדות התורה מפרטים שהולכים לאיבוד איש איש בבדידותו, לציבור מגובש ומאורגן, שיש לו הנהגה רוחנית רחבה ומאוחדת, והוא מתחבר לאקדמיה בקדושה ובטהרה. או אז, הוא יהיה ציבור בעל השפעה לאומית בשדה האקדמיה.

השלב הראשון הוא קיום יום עיון לכל בני הישיבות והמכינות העומדים לפני תחילת הלימודים הגבוהים, וגם לאלה שכבר נמצאים בלימודים. ביום העיון ננתח את הקשיים ואת ההתמודדויות, ואנשים מהשטח יתארו כיצד ניתן להפוך את ההתמודדות הזו לאתגר גדול וחשוב.

יום העיון השנתי השלישי יתקיים אי"ה ביום שני ז' בסיוון, יום אחרי שבועות. התאריך, אסרו חג שבועות, מסמל את המעבר ממעמד הר סיני ומתן תורה, שחווים בשנות הישיבה, אל אתגרי החיים. הדוברים יהיו גם רבנים וגם בני תורה הנמצאים בעמדות בכירות באקדמיה.

כעת אספר לכם בקצרה על תוכנו של יום העיון, כדי שתבינו שאם אתם עומדים לפני לימודים אקדמיים, או מקצועיים, או שאתם כבר לומדים – אתם חייבים להשתתף בו.

לקריאת המשך המאמר לחץ כאן